<h1>בה"ג הלכ' חלה</h1>
<h2>דף פז.</h2>
בת כהן שנישאת לישראל לא תאכל בתרומה, מת ולה הימנו בן לא תאכל בתרומה. נישאת ללוי תאכל במעשר, מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. נישאת לכהן תאכל בתרומה, מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה. מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה, מת בנה מלוי לא תאכל במעשר, מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה ועל זה נאמר (ויקרא כ"ב, י"ג) ושבה אל בית אביה וגו'. בת ישראל שנישאת לכהן אוכלת בתרומה, מת בעלה אינה אוכלת בתרומה, יש לה זרע הימנו אוכלת בשביל בנה שנאמר (שם כ"ב, י"א) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו, מת בעלה והניחה מעוברת אינה אוכלת, יליד מאכיל, עובר אינו מאכיל. נשאת לישראל אף על גב דאית לה בן מכהן לא אכלה, מת בעלה ישראל ולה הימנו בן לא אכלה, ודאי מת בנה מישראל חוזרת ואוכלת בשביל בנה מכהן. אלמנת כהן שמת בעלה ואין לה בנים הימנו ויש לה בנות אף על פי שהלכו הבנות ונשאו לישראל כיון שהיא יושבת ברשותו אוכלת, בנותיה אין אוכלות משום דיתבן תותי ישראל, ואע"ג דשכיבו להו גבריהו ואית להו זרע מינייהו לא אכלן, ואימייהו כמה דיתבה בשמא דבעלה אכלה.
<h2>דף צט.</h2>
כהנת שנתערבו ולדיה בולד שפחתה הרי אילו אוכלין בתרומה וחולקין חלק אחד על הגרן ואין מיטמאין למתים ואין נושאין נשים בין כשרות בין פסולות. הגדילו התערובות ושחררו זה את זה, נושאין נשים הראויות לכהונה, ואין מיטמאין למתים ואם נטמאו אין סופגין את הארבעים, אין אוכלין בתרומה ואם אכלו אין משלמין קרן וחומש, אין חולקין על הגרן ואין מוכרין את התרומה ואם מכרו הדמים שלהן, אין חולקין בקדשי מקדש ואין נותנין להם קדש, ואין מוציאין שלהם מידם, ופטורין מן הזרוע ולחיים וקיבה, ובכוריהם יהיו רועים עד יסתאבו, ונותנין עליהם חומרי ישראל וחומרי כהנים. חלק אחד סלקא דעתך, אימא חלק כאחד. (ק'.) הגדילו התערובות ושחררו זה את זה, שחררו דיעבד, אלא אמר רבא הכי קאמר הגדילו התערובות משחררין זה את זה דאם כן לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול. ונותנין עליהם חומרי ישראל וחומרי כהנים, למאי הלכתא אמר רב פפא למנחתן שנקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים הא כיצד הקומץ קרב בעצמו ושירים קריבין בעצמן.
